חבריי היקרים, בשבת נקרא בע"ה את פרשת "ויגש" היכולה בנקל לשמש בסיס לתסריט שובר קופות באשר היא מתארת בפנינו את "תמונת הסיום" במלודרמה המורכבת והטעונה שהתחוללה בבית יעקב. הסיפור הטרגי החל כבר בילדותם של הבנים, עת בחר יעקב בחוסר רגישות משווע לרומם את אחד הבנים מעל אחיו. התנהגותו הלא רגישה, הציתה את "אש הקנאה" בלב האחים האחרים שליבתה את "אש השנאה" שגרמה למכירת האח המועדף, יוסף, לעבד ולתחילת גלות מצרים. פרשתנו מתארת בלשונה הציורית את האווירה הדחוסה שטעונה מטבע הדברים במתח רגשי רב ששררה בארמון המושל, אווירה אשר נמוגה באחת ב – HAPPY END עת מתוודע יוסף לאחיו באמירה המרגשת:"אני יוסף" והניח בכך את התשתית לפיוס ולאיחוד המשפחה ממנה עתיד לצמוח עם ישראל. הלחץ בארמון המושל המצרי עצום. מצד אחד עומד המשנה למלך מצרים אדם מורם מעם ונשוא פנים, זועף וקוצף ומולו עומדים אחד עשר גברים שהגיעו מכנען ולא מצליחים להבין איך כל "התיק" הזה נפל עליהם…אנו כקוראים מהצד יודעים את נפתולי הסיפור המקראי, כיצד מתפתחת לה העלילה וכיצד היא מסתיימת אך האחים אינם יודעים זאת. הם חווים חוויות מסמרות שיער. מואשמים בעלילת ריגול "מרגלים אתם" אח"כ הם מגלים את הכסף ששילמו בעד התבואה המוחזר ע"י יד נעלמה לתוך שקי התבואה הקנויה, הם אינם מבינים את ההתעקשות המוזרה של אותו מושל לראות את בנימין דווקא וכיצד קרה הדבר ש"גביע הכסף הגנוב" נמצא דווקא בכליו של בנימין,הם עומדים בארמון המושל, אבלים וחפויי ראש לאחר שהמשמר המלכותי השיבם חזרה מן הדרך לאביהם ואין ספק שזהו טירוף מערכות מוחלט ולא מובן. והמערכה מגיעה לרגע השיא שלה…הם בטוחים לחלוטין שמדובר בעלילה זדונית שנרקמה כנגדם והתסכול עמוק בהעדר תימוכין והיטיב לתאר זאת יהודה בדבריו: "מה נאמר..מה נדבר ומה נצטדק" ובתוך המערבולת הרגשית הסוחפת הזו, מבחין יהודה שהפך לדובר המשפחה בזכות מנהיגותו הטבעית, בהבזק תובנה רגעית שמעבר לארשת הפנים הזועמת, מסתיר אותו שליט אימתני סר וזועף, סוד גדול שאם הוא, יהודה,יצליח להביא לחשיפתו, ייתכן ויציל את כל המשפחה והוא פונה ליוסף במילים:"בי אדוני ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני" והמשפט הזה אכן שחרר באחת את החסימה ככתוב:"ולא יכול יוסף להתאפק לכל הניצבים עליו, ויקרא: הוציאו כל איש מעלי ולא עמד איש אתו בהתוודע יוסף אל אחיו….אני יוסף!!!" ועלינו לראות את רגע השיא הזה כ"אבן דרך" חשובה בחיינו ומדוע? במהלך חיינו אנו פוגשים לא מעט אנשים, הנושאים בקרבם סודות החוסמים מסיבה כזו או אחרת את "הזרימה" שלהם בחיים, הם נראים "תקועים" וזועקים בזעקה אילמת אשר יכולה להישמע אך ורק אצל מי שבאמת רוצה לשמוע אותה. נותן התורה, באמצעות הסיפור הזה מבקש מאתנו להתנהג כיהודה. "להרים אנטנות" לגלות רגישות ולהיות קשובים לזולת, לא לדון אותם לכף חובה, ולנסות ולאתר את אותו "סוד" חבוי כדי "לשחרר הסתימה"…כי אם ננהג כך אז בוודאות מלאה נגלה עד כמה שונה צבעו של הזולת אותו צבענו בשחור…
יקיריי, הבה נשים לב לרגע ההתוודעות. יוסף לוקח סיכון אדיר באומרו:"הוציאו כל איש מעלי ולא עמד איש אתו בהתוודע יוסף אל אחיו." והוא אומר להם את המשפט הבא: "אני יוסף!!! העוד אבי חי? ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו" מדוע הם נבהלו כל כך? ברמת הפשט נוכל לומר שהם חששו שעתה הוא יבוא עמם חשבון, אך הוא הרי יכול היה לעשות זאת עת ירדו בראשונה למצרים, מדוע המתין עד עתה? ורש"י כותב בפירושו לסיבת הבהלה "מפני הבושה" ממה בדיוק הם התביישו? ובכן יקיריי, אין ספק שהאחים היו בטוחים לחלוטין בצדקת דרכם עת מכרו אותו לעבד. הוא הרי התהדר כטווס, התנשא מעליהם והגדיל עשות עת סיפר להם את חלומותיו ובהם הוא המלך והם נתיניו המשתחווים לו… אין ספק שהתנהגות כזו היא בניגוד לדעת ה' ולכן הוא חב בעונש והם היו בסה"כ המוציאים לפועל. עד כדי כך הם היו משוכנעים בכך שהרי כתוב בפרשת "וישב" "ונראה מה יהיו חלומותיו" והנה, עומדים הם עתה מולו בארמונו, הוא המושל רב הכוח וההשפעה והם המסכנים שירדו בסה"כ לרכוש תבואה כי גבר הרעב בארץ, והאמת המתנפצת באחת למול עיניהם מעידה שהם טעו לכל אורך הדרך. וקשה להכיל זאת…
רעיי היקרים, לא מעט פעמים בחיינו גם אנו נעולים על עמדתנו ומסרבים לבחון האם אנו צודקים או אולי שוגים…האגו תופס פיקוד ומשכנע אותנו שלא ייתכן שאנו טועים.. ואז, כאשר לפתע כאשר מתבהרת התמונה, ועובדות מהן התעלמנו ולא ייחסנו חשיבות עולות ומציירות תמונה הפוכה לחלוטין, אנו ניצבים עירומים בפני האמת ומבוזים בעיני עצמנו. במעמד זה מה יעזרו לנו סיפורי ההצטדקויות? בעמדנו מול האמת הצרופה והמוחלטת מה יעזרו לנו התירוצים? לכן רעיי היקרים, הסיפור המקראי המופלא הזה ילמדנו שכדי להימנע מהמצב אליו נקלעו האחים שנבהלו מפניו" טוב נעשה אם נתחיל לגלות קצת יותר רגישות, צניעות וענווה, עת אנו נוקטים "עמדה החלטית" בכל סוגיה שהיא ונבחן האם האמת והתדק באמת לצידנו או שמא זהו מקסם שווא שנרקם ע"י האגו להצדיק את מעשינו ובהגיע רגע האמת האבסולוטית נעמוד אבלים וחפויי ראש ואוליי יהיה כבר מאוחר לתקן….
באהבה רבה
ברטי ונטורה